The Right to Life, Survival and Development belongs to every child, in Israel and in Gaza

The Right to Life, Survival and Development belongs to every child, in Israel and in Gaza [1]

The State of Israel is obligated by law and moral ethics to give priority and special protection to the children of Gaza. Empirical knowledge also indicates that the consequences of prolonged hunger and severe life-threatening situations are heavier and longer term for children than for adults. Children also lack control over their living conditions and cannot change their place of residence and educational framework at their discretion. In light of these facts, Israel must stop the extreme hunger and severe life-threatening situation in which tens of thousands of Gaza children find themselves.

The Declaration on the Rights of the Child, published in Geneva in 1924, was the first international document to establish universal norms regarding children. In the shadow of the death, poverty, and hunger of World War I, all member states of the League of Nations agreed on a short five-article document, which stipulated that children should be provided with the means necessary for their proper development, that hungry children should be fed, and that children should be given priority assistance in times of distress.

After World War II, following the establishment of the United Nations, the Declaration on the Rights of the Child was adopted in 1959 at the UN General Assembly, stating that children are entitled to extra protection from harm, and priority should be given to their rescue. In 1989, the UN Convention on the Rights of the Child, signed and ratified by 193 countries including Israel, stipulated in Article 6 that "every child has the inherent right to life, survival, and development," a guiding principle of the convention known as the "principle of development."

In regular days of the present, far from the bloody history of the early 20th century, the focus on the principle of development in Israel mainly revolves around the right of children to the maximum conditions that will allow them to grow and develop optimally. The focus on development reflects an acknowledgment of both their right here and now to gradual, healthy development, and the importance of ensuring that they grow into their best versions of themselves in the future.

However, these are not ordinary days. Collective traumas that emerged in the previous century have reawakened in full force. The right to life of every child, the basic and primary component of the principle of development, takes on a chilling meaning in the shadow of war, as the lives of so many children are in danger, and many have already died. Once again, we recur to those historical declarations, written and formulated by agreement among states that shed much blood among themselves, as reinforcement and support for Article 6 of the Convention.

Wars create impossible dilemmas, a competition between lives, between pain and pain. Our role is to insist on fundamental values and norms and to warn against hasty decision-making, as values erode amidst prolonged, fierce, and dangerous warfare. Even as we engage in explanation and justification outwardly; even when we are faced with outrageous denial of the terrible crimes committed against Israeli children and adults, we must ensure at every given moment that we remain true to the principles upon which the State of Israel was founded and to which it is committed under international law.

The right of children to life is a universal, fundamental right, agreed upon by all nations of the world. Children are not responsible for the actions of the adults around them. They do not participate in setting the policies of states and leaders, and they have no ability to determine their place of residence. Meanwhile, the damages of war affect them more severely and over a longer period than adults, as the impact on their security, bodies, and family members is deeply ingrained and shapes their development. It is no wonder that the world nations have repeatedly emphasized the importance of giving children priority in rescue efforts and protecting them as much as possible from harm during times of war.

Even in a situation where the sense of security is lost, when anger, grief, and trauma are felt in full force, it is our human obligation to look beyond the border to the children on the other side. To learn about the children who were killed and injured, who witnessed the deaths of their loved ones, and who know that their own death is possible at any moment; children whose right to life, survival, and development is compromised at every moment. Human compassion towards children beyond the border will not diminish our own humanity and the importance of our own children, who suffer and have suffered. On the contrary, it will teach our children the importance of compassion, empathy, and humanity and promote their spiritual and moral development.

As a democratic state, that was established on the foundations of freedom, justice, and peace as stated in the Declaration of Independence, we must remember that every child is a whole and complete world. We must remember that the humanity of every child is bounded by borders and is not dependent on the morality of the other side. These are fundamental values that we must consistently preserve and respect, especially when we are in danger, mourning, and war.

 

הזכות לחיים, להישרדות ולהתפתחות נתונה לכל ילד וילדה, בישראל ובעזה [2]

המשפט והמוסר מחייבים את מדינת ישראל לתת קדימות והגנה מיוחדת לילדי רצועת עזה. גם הידע המקצועי על ההשלכות של רעב מתמשך וסכנת חיים חמורה מצביעים על כך שילדים משלמים מחיר חמור יותר וארוך טווח יותר ממבוגרים, ובאותו זמן הם גם נעדרי שליטה על נסיבות חייהם ואין ביכולתם לשנות מקום מגורים ומסגרת חינוך על דעת עצמם. לאור אלו, על מדינת ישראל להפסיק את הרעב הקיצוני וסכנת החיים החמורה שנמצאים בה עשרות אלפי ילדים עזתיים.

הצהרת זכויות הילד שפורסמה בז'נבה בשנת 1924 היא המסמך הבינלאומי הראשון שקבע נורמות אוניברסליות ביחס לילדים. בצל ההרג, העוני והרעב של מלחמת העולם הראשונה, הסכימו כל מדינות חבר הלאומים על מסמך קצר בן חמישה סעיפים, שבו קבעו שיש לתת לילדים את האמצעים הדרושים להתפתחותם התקינה, להאכיל ילדים רעבים, ולתת לילדים קדימות בעזרה בעת מצוקה. גם לאחר מלחמת העולם השניה, ולאחר הקמת ארגון האומות המאוחדות, התקבלה בשנת 1959 בעצרת הכללית של האו"ם הצהרת זכויות הילד, לפיה זכאים ילדים להגנה יתרה מפני פגיעה ותינתן קדימות להצלתם. ב-1989, אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד שנחתמה ואומצה על ידי 193 מדינות העולם, ובכלל זה ישראל, קבעה בסעיף 6 בה כי "לכל ילד הזכות לחיים, להישרדות ולהתפתחות", סעיף שהוכר כאחד מארבעת העקרונות המנחים שבאמנה, ומכונה "עקרון ההתפתחות".

בימים כתיקונם, הרחק מההיסטוריה העקובה מדם של תחילת המאה הקודמת, העיסוק בעקרון ההתפתחות בישראל מתמקד בעיקר בזכותם של ילדים וילדות לזכות במירב התנאים שיאפשרו להם ולהן לגדול ולהתפתח בצורה מיטבית. זאת, הן מתוך הכרה בזכותם כאן ועכשיו לצמיחה הדרגתית בריאה ומיטיבה, והן בשל החשיבות להבטיח שיצמחו להיות הגרסה המיטבית שלהם ושלהן בעתיד.

אבל אלו אינם ימים כתיקונם. טראומות קולקטיביות שנוצרו במאה הקודמת התעוררו מחדש במלוא עוצמתן. הזכות לחיים של כל ילד וילדה, המרכיב הבסיסי והראשוני בעקרון ההתפתחות, מקבלת משמעות מצמררת בצל המלחמה, כאשר חייהם של ילדים כה רבים וילדות כה רבות עומדים בסכנה, וכאשר ילדים וילדות רבות כבר קיפחו את חייהם בה. אנו נזקקים שוב לאותן הצהרות היסטוריות, שנכתבו ונוסחו בהסכמה בין מדינות שדם רב נשפך ביניהן, כחיזוק וכתמיכה לסעיף 6 באמנה.

מלחמות מייצרות דילמות בלתי אפשריות, תחרות בין חיים לחיים, בין כאב לכאב. תפקידנו הוא להזכיר ערכי יסוד ונורמות, ולהזהיר מפני קבלת החלטות מהירה ונמהרת, מפני שחיקה של ערכים אנושיים בצל לחימה מתמשכת, שוחקת ומסוכנת. גם כאשר אנו עסוקים בהסברה ובהצדקה כלפי חוץ, גם כאשר אנו מתמודדים עם הכחשה מקוממת של מעשי הפשע הנוראים שנעשו בילדים ומבוגרים ישראלים, חלה עלינו החובה לוודא בכל רגע נתון שאנו נאמנים לעקרונות עליהם הושתתה מדינת ישראל ואליהם היא מחוייבת בדין הבינלאומי.

זכותם של ילדים וילדות לחיים היא זכות אוניברסלית, בסיסית, שהוסכמה משכבר על ידי כלל אומות העולם. ילדים וילדות אינם אשמים במעשי המבוגרים הסובבים אותם. הם לא לוקחים חלק בקביעת המדיניות של מדינות ומנהיגים, ואין להם יכולת לקבוע את מקום מגוריהם. במקביל, נזקי המלחמה פוגעים בהם באופן קשה וארוך טווח יותר מאשר במבוגרים, מכיוון שהפגיעה בבטחונם, בגופם ובבני משפחותיהם נטמעת בהם ומעצבת את התפתחותם. לא בכדי יצאו מדינות העולם בהצהרות חוזרות ונשנות על החשיבות לתת דווקא לילדים קדימות בהצלה ולהגן עליהם ככל האפשר מפגיעה בעיתות מלחמה.

גם במצב של אבדן תחושת הבטחון, כאשר הכעס, השכול, והטראומה מורגשים במלוא עוצמתם, חובתנו האנושית להביט נכוחה אל עבר הילדים מעברו השני של הגבול. ללמוד על הילדים שנהרגו ונפצעו, שחזו במות קרוביהם ושיודעים שגם מותם שלהם אפשרי בכל רגע נתון; הילדים שזכותם לחיים, להישרדות ולהתפתחות נפגעת בכל רגע ורגע. התבוננות אנושית כלפי הילדים מעבר לגבול לא תפחית מאנושיותם ומחשיבותם של ילדינו שלנו, שסבלו ושסובלים. להיפך, היא תלמד גם את ילדינו את חשיבותה של חמלה, אמפתיה ואנושיות ותקדם את התפתחותם הרוחנית והמוסרית.

כמדינה דמוקרטית, שחרתה על דגלה ובמסמכי הקמתה את ערכי החירות, הצדק והשלום, עלינו לזכור שכל ילד וכל ילדה הם עולם שלם ומלא. עלינו לזכור שהאנושיות של כל ילד וילדה אינה תחומה בגבולות ואינה תלויה במוסריותו של הצד השני. אלו ערכי יסוד שחובתנו לשמור באופן עקבי, ולזכור ביתר שאת דווקא כאשר אנו נמצאים בסכנה, באבל ובמלחמה.